עם אחד בקו אחד
STAR OF US
במהלך המלחמה, ניסיתי לבטא את התחושות שלי באמצעות האמנות. אחת היצירות הייתה מגן דוד המורכב ממספר כפות ידיים שלובות זה בזה, המסמל אחדות וכוח לאומי. יצירת האמנות הנוקבת הזו, מוצגת כבר מתחילת המלחמה בכיכר החטופים, היא כעת חלק מתערוכה נודדת עולמית, המפיצה את המסר החזק שלה ברחבי העולם.
תערוכה לזכר הנופלים
היוזמה עומדת כעדות לחוסן הרוח האנושית ולהשפעתה העמוקה של האמנות בריפוי ובזיכרון. הסיפור הזה של מסירות אמנותית השזורה בשירות הלאומי הוא לא רק מעורר השראה אלא מגדלור של אור בעתות חושך.
במהלך שבעת החודשים האחרונים המאתגרים הללו, החלטתי לצאת בפרויקט אישי, להקדיש את כישורי על מנת לכבד את זיכרונותיהם של למעלה מ-100 חטופים, חללים וקורבנות טרור, ולנסות להעניק נקודת אור בימים של חושך.
התערוכה מציגה את אותה האחדות, שותפות הגורל ואת הקווים המחברים את העם שלנו לטוב ולרע בצל אירועי ה- 7 באוקטובר, בוקר מלחמת ״חרבות ברזל״. אירועי ה- 7 באוקטובר פגשו את כל חתכי האוכלוסייה במדינה ללא קשר למעמדם/תפקידם/דת/גזע/מין/ ואף לא לאום.
מתגייסים למען ההנצחה
אני מרגיש שגם יש לי משימה,להעניק את הכבוד ואת המקום הראוי לכל סיפור וכל מי שהקריב/ה את החיים למען כולנו, דרך האומנות שלי ששוזרת בתוכה סיפורים, רגשות, חוויות, כאב ואהבהכי כולנו עם אחד, ואני זה שמצייר את הקו. כל משפחה וכל אחד/ת שציירתינכנסו לי עמוק בלב ולא יצאואני אוהב אתכם ומחזק אתכם אתם הגיבורים שלי.
אנחנו בימים אלו בוחנים אפשרויות שונות להצגת התערוכה, שתתקיים בישראל ובלאחר מכן תצא למסע בכל העולם.
לכל שם יש סיפור
אנחנו ממשיכים את החיים לצד המלחמה, והכל טוב, אני בעד, אחרת בשביל מה אנחנו נלחמים? ובכל זאת, אני גם רוצה שלא נשכח את אלו שאבדו את החיים שלהם בשביל כולנו.
כל ציור הוא תהליך רגשי. אני צולל עמוק לתוך חייהם של אלה שאני מצייר, במיוחד כשזה לזכרם של אלו שאבדנו.
אמיר, היה נשמה קסומה, ששאף ליצור ולחלוק את האומנות שלו עם העולם - אם באמצעות ציורים, מוזיקה, קעקועים וחלם להיות אנימטור.
כאמן, אני לוקח את הזמן להכיר כל אדם, חושף את כישרונותיו, חלומותיו ואת המהות שהפכה אותם ליוצאי דופן. הסיפורים האישיים הוא תזכורת לכך ששמות נושאים משמעויות עמוקות, ואם ננסה להכיר נגלה עד כמה הם דומים לנו.
אני מזמין אתכם לקרוא על כל אחד מהנופלים/ות, להתחבר למסע שלו מעבר לשם ולתמונה בחדשות. אני בטוח שזה מה שהמשפחות היו רוצות, שנזכור את אהוביהם כפי שהיו, שנעריך את האנשים המדהימים שנהרגו למענינו.
ואני מקווה שלא נדע עוד צער. אָמֵן.
ביום ה-30 למלחמה
השתתפתי בפרויקט מיוחד להחזרת החטופים, כאשר ציירתי את כלל הילדים שנחטפו מתחת לגיל 18.
במותם ציוו לנו את החיים
לזכרם של נופלי ה 7 באוקטובר ומלחמת ״חרבות ברזל״